גל העלאות הריבית בשנה האחרונה יצר שינוי: הריבית שאנחנו משלמים על ההלוואות יקרה, בעוד שהתשואה שאנחנו מקבלים על ההשקעות נשארה זהה או נפגעה. במתמטיקה הפשוטה הזו, אין פלא שעוד ועוד אנשים מבצעים פירעון מוקדם ומשתמשים בכסף נזיל שעומד לרשותם כדי להחזיר את ההלוואות שלהם מוקדם מהצפוי.
אז איך עושים את זה נכון? קודם כל מתחילים בהלוואות שצמודות לפריים מסיבה פשוטה: עלות הפדיון מסתכמת בעמלה תפעולית של כמה עשרות שקלים שמשולמת לבנק. לאחר מכן, ואם יש מספר הלוואות, מומלץ להתחיל בזו היקרה ביותר.
חשוב לדעת שבדומה לכל פעולה בנקאית, גם במקרה של פירעון מוקדם יש עמלות, מעבר לעמלה התפעולית. הראשונה היא עמלת אי-הודעה מוקדמת בגובה של 0.1% מסכום הקרן שנפרע. החדשות הטובות כאן היא שניתן להמנע ממנה אם מודיעים לבנק בכתב 10 ימים לפני מועד הפירעון עצמו.
עמלה נוספת היא עמלת היוון (או בשמה הנפוץ יותר – עמלת פירעון מוקדם) שכאמור אינה נגבית במסלולים צמודי פריים. מדובר בעמלה עם חישוב מורכב במיוחד שנועדה לכסות על "ההפסד" שנוצר לבנק בעקבות הפירעון. מעבר לכך, עשויות להיות עמלות נוספות, כתלות בסוג ההלוואה שנלקחה. מידע נוסף על כך ניתן למצוא בבנק ישראל. כמו כן ניתן להיעזר במחשבון העמלות של בנק ישראל כדי להבין את העלויות.
פגיעה קטנה וזמנית בדירוג
עוד נושא שחשוב להכיר: פירעון מוקדם עשוי להוביל לפגיעה זמנית וקטנה בדירוג האשראי. בעת פירעון מוקדם, כל הכסף או חלק גדול ממנו נפרע בבת אחת ומייצר עלייה בהוצאות האשראי שלנו. תרחיש כזה, מבחינה סטטיסטית, עשוי להעיד על סיכון גבוה יותר. אלא שאם לאחר מכן, ההוצאות שבות לרמתן הסדירה, הדירוג חוזר לרמתו הקודמת ועשוי אף לעלות.
